Chasidut על שמואל ב 23:1

וְעַל-כֵּן כָּל סֵדֶר הַתְּפִלָּה בִּשְׁלֵמוּת הוּא בַּבֹּקֶר בְּשַׁחֲרִית שֶׁאָז מַאֲרִיכִין בִּפְסוּקֵי דְּזִמְרָה בְּחִינַת נְעִים זְמִירוֹת יִשְׂרָאֵל (שְׁמוּאֵל ב כג), כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ הַשְׁפָּעַת הַנֹּעַם הָעֶלְיוֹן כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן אוֹמְרִים מִקֹּדֶם פָּרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת צְדָקָה בְּחִינַת נִדְבַת לֵב, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מְקַבְּלִין הַשְׁפָּעַת הַנֹּעַם הָעֶלְיוֹן כַּנַּ"ל. וְאַחַר כָּךְ אוֹמְרִים בִּרְכוֹת הַמְאוֹרוֹת וּקְרִיאַת שְׁמַע, שֶׁאָז הוּא הַמְשָׁכַת הַמֹּחִין כַּיָּדוּעַ. כִּי הַמֹּחִין נִמְשָׁכִין מֵהַשְׁפָּעַת נֹעַם הָעֶלְיוֹן שֶׁמִּשָּׁם בְּחִינַת הַהוֹלָדָה, הַיְנוּ בְּחִינַת הַנְּשָׁמוֹת הַנּוֹלָדִים. וְנִמְשָׁכִין בְּכָל יוֹם עַל-יְדֵי הַמֹּחִין הַנִּמְשָׁכִין עַל-יְדֵי קְרִיאַת שְׁמַע כַּיָּדוּעַ בַּכַּוָּנוֹת. וְאַחַר כָּךְ מִתְפַּלְּלִין תְּפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, שֶׁאָז עִקַּר הַמְשָׁכַת הַנְּשָׁמוֹת שֶׁהֵם הַמֹּחִין לְמַטָּה יוֹתֵר כַּמּוּבָן בַּכַּוָּנוֹת. שֶׁעַל-יְדֵי זֶה עִקַּר הִתְגַּלּוּת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל. כִּי עִקַּר כְּבוֹד ה' יִתְבָּרַךְ בְּיוֹתֵר הוּא עַל-יְדֵי תְּפִלָּה דַּיְקָא, עַל-יְדֵי שֶׁמִּתְפַּלְּלִין וּמְבַקְּשִׁין מֵה' יִתְבָּרַךְ כָּל צְרָכָיו כָּל מַה שֶּׁחָסֵר לוֹ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וּקְרָאֵנִי בְּיוֹם צָרָה אֲחַלֶצְךָ וּתְכַבְּדֵנִי, כִּי זֶה עִקַּר כְּבוֹדוֹ. וְעַל-כֵּן תְּפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה גָּבֹהַּ מְאֹד וְיָקָר מִכָּל סֵדֶר הַתְּפִלָּה כַּמּוּבָן בַּכַּוָּנוֹת, כִּי אַף-עַל-פִּי שֶׁעַל-יְדֵי כָּל פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה וּבִרְכַּת הַמְאוֹרוֹת מְגַדְּלִין כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ וּמוֹדִיעִין שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ יָחִיד בְּעוֹלָמוֹ וּבָרָא הַכֹּל לִכְבוֹדוֹ, אַף-עַל-פִּי-כֵן עִקַּר שְׁלֵמוּת הַגְדָּלַת כְּבוֹדוֹ בְּיוֹתֵר הוּא עַל-יְדֵי הַתְּפִלָּה. שֶׁבָּזֶה שֶׁמִּתְפַּלְּלִין עַל צְרָכָיו, בָּזֶה מוֹדִים שֶׁה' יִתְבָּרַךְ מַנְהִיג עוֹלָמוֹ וּמַשְׁגִּיחַ בִּפְרָטִיּוּת עַל כָּל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם וּבְיָדוֹ לְשַׁנּוֹת הַטֶּבַע. וְנָתַן לָנוּ כֹּחַ וּרְשׁוּת לְרַצּוֹתוֹ וּלְפַיְּסוֹ בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים, עַד שֶׁיָּשׁוּב מִמִּדַּת הַדִּין לְמִדַּת הָרַחֲמִים לְבַטֵּל כָּל הַגְּזֵרוֹת שֶׁאֵינָם טוֹבִים וּלְמַלְּאוֹת כָּל מַחֲסוֹרֵנוּ. וְזֶהוּ עִקַּר כְּבוֹדוֹ בִּשְׁלֵמוּת, כִּי כָּל זְמַן שֶׁאֵין מוֹדִיעִין וּמְפַרְסְמִין זֹאת, עֲדַיִן לֹא נִתְגַּלָּה כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת, כִּי אַף-עַל-פִּי שֶׁמְּשַׁבְּחִין וּמְפָאֲרִין אוֹתוֹ וּמוֹדִים שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ גָּדוֹל מְאֹד וּבוֹרֵא הַכֹּל כוּ', שֶׁכָּל זֶה הוּא הַגְדָּלַת כְּבוֹדוֹ בְּוַדַּאי. אֲבָל עֲדַיִן לֹא הוֹדִיעוּ בְּפֵרוּשׁ שֶׁמַּשְׁגִּיחַ גַּם עַתָּה בְּעוֹלָמוֹ וְשֶׁהוּא מְבַטֵּל רְצוֹנוֹ מִפְּנֵי רְצוֹן יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁהֵם מַרְבִּים בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים, שֶׁזֶּה עִקַּר שְׁלֵמוּת כְּבוֹדוֹ שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה בָּרָא הַכֹּל. כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה אֱלֹקִים אַל דֳּמִי לָךְ (סִימָן צז לִקּוּטֵי חֵלֶק א) שֶׁעִקַּר הַבְּרִיאָה הָיְתָה שֶׁצָּפָה שֶׁיְּקַבֵּל שַׁעֲשׁוּעִים מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁיִּמְשְׁלוּ בִּתְפִלּוֹתֵיהֶם וְכוּ' עַיֵּן שָׁם. כִּי זֶהוּ עִקַּר הַכָּבוֹד שֶׁמְּקַבֵּל מֵהָאָדָם דַּיְקָא שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה בָּרָא הַכֹּל כַּנַּ"ל. הַיְנוּ מַה שֶּׁבִּגְדֻלַּת נִפְלְאוֹתָיו הָעֲצוּמִים בָּרָא בְּרִיאָה כָּזֹאת שֶׁהוּא הָאָדָם הַבַּעַל בְּחִירָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ לִמְשֹׁל בּוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּנְהִיג הָעוֹלָם כִּרְצוֹנוֹ. שֶׁכָּל זֶה רָחוֹק בְּוַדַּאי מְאֹד מְאֹד מִשֵּכֶל אֱנוֹשִׁי, אֲבָל הֵן הֵן גְּבוּרוֹתָיו, הֵן הֵן נוֹרְאוֹתָיו הָעֲצוּמִים. כִּי עִקַּר הַגְדָּלַת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ הוּא כְּשֶׁאָנוּ מוֹדִים עַל כָּל הַדְּבָרִים הָרְחוֹקִים מִדַּעְתֵּנוּ מְאֹד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַכְנִיס הָעִנְיָן הַזֶּה בְּדַעַת אֱנוֹשִׁי כְּלָל. וְאַף-עַל-פִּי-כֵן אָנוּ מַאֲמִינִים בִּגְדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר מַחְשְׁבוֹתָיו וּדְרָכָיו שָׂגְבוּ וְגָבְהוּ מְאֹד מְאֹד מִדַּעְתֵּנוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב כִּי גָּבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבוֹתַי מִמַּחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְכוּ'. וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁעַל ה' יִתְבָּרַךְ בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה קָשֶׁה קֻשְׁיוֹת, כִּי אִם לֹא כֵן יִהְיֶה חַס וְשָׁלוֹם דַּעְתּוֹ כְּדַעְתֵּנוּ עַיֵּן שָׁם. וְעַל-כֵּן עִקַּר הַגְדָּלַת כְּבוֹדוֹ הוּא עַל-יְדֵי תְּפִלָּה, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה רוֹאִין נִפְלְאוֹתָיו הָעֲצוּמִים בְּיוֹתֵר, וְזֶה הַדֶּרֶךְ שֶׁל הַתְּפִלָּה גִּלּוּ לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ, וְהָרִאשׁוֹן הָיָה אַבְרָהָם שֶׁיָּגַע וְטָרַח בַּעֲבוֹדָתוֹ מְאֹד וְשִׁבֵּר וּבִטֵּל כָּל תַּאֲווֹתָיו וּמָסַר נַפְשׁוֹ בִּשְׁבִילוֹ יִתְבָּרַךְ כָּל יָמָיו. וְהִרְבָּה בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים מְאֹד עַד שֶׁהִמְשִׁיךְ דֶּרֶךְ הַתְּפִלָּה בָּעוֹלָם וְתִקֵּן לָנוּ תְּפִלַּת שַׁחֲרִית. וְכֵן אַחַר כָּךְ בָּא יִצְחָק וְיַעֲקֹב וְתִקְּנוּ יוֹתֵר תְּפִלַּת מִנְחָה וּמַעֲרִיב. וְכֵן כָּל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁאַחֲרֵיהֶם עַד הַיּוֹם הַזֶּה, כֻּלָּם הָלְכוּ בְּדַרְכֵיהֶם וְחִזְּקוּ אוֹתָנוּ לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים, וְאָנוּ צְרִיכִים לְבַטֵּל דַּעְתֵּנוּ הַפְּחוּתָה וְהַחֲסֵרָה מְאֹד וְלֵילֵךְ בְּדַרְכֵיהֶם שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ וְרַבּוֹתֵינוּ לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה עַל כָּל דָּבָר וּלְהַאֲמִין שֶׁיֵּשׁ כֹּחַ בְּיָדֵינוּ לְנַצֵּחַ אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ לַהֲפֹךְ דַּעְתּוֹ מִדִּין לְרַחֲמִים, אַף-עַל-פִּי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין כָּל זֶה, אַף-עַל-פִּי-כֵן הָאֱמֶת הוּא כֵּן. וְזֶה עִקַּר הַגְדָּלַת כְּבוֹדוֹ בִּשְׁלֵמוּת כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן עִקַּר שְׁלֵמוּת הַכָּבוֹד הוּא עַל-יְדֵי הַתְּפִלָּה כַּנַּ"ל:

וְזֶה בְּחִינַת (שמואל ב כ״ג:א׳): נְאֻם הַגֶּבֶר הוּקַם עָל, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מו"ק טז:): שֶׁהֵקִים עֻלָּהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה; וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל, כִּי עַל־יְדֵי בְּחִינַת נְעִים זְמִירוֹת יִשְׂרָאֵל, דְּהַיְנוּ סֵפֶר תְּהִלִּים שֶׁיָּסַד, עַל־יְדֵי־זֶה הוּקַם עֻלָּהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה, כִּי עַל־יְדֵי תְּהִלִּים זוֹכִין לִתְשׁוּבָה כַּנַּ"ל.

אך נדקדק בפירוש רש"י ז"ל אף נח מקטני אמנה היה האיך יכול להיות זה כי הכתוב מעיד עליו נח איש צדיק תמים היה בדורותיו. ועוד קשה למה לא היה מתפלל נח לבטל הגזירה. נבוא לבאר, כי יש שני מיני צדיקים שעובדים הבורא יש צדיק שעובד הבורא ואין לו חשק רק להיות עובד הבורא ומאמין שיש לו כח בעליונים להנהיג העולמות כרצונו כמו שאמרו חכמינו ז"ל (מועד קטן טז:) צדיק מושל ביראת אלהים (שמואל ב' כג, ג) מי מושל בי צדיק הקדוש ברוך הוא גוזר וצדיק מבטל הגזירה לטובה ויש צדיק אחד שעובד הבורא ברוך הוא והוא שפל בעיני עצמו מאוד ומאוד וחושב בלבו מי אני שאתפלל לבטל הגזירה לכן אינו מתפלל לבטל. וזהו הדבר פירוש הגמרא (סנהדרין צב:) נבוכדנצר רצה לומר שירות ותשבחות שגינה שירות ותשבחות של דוד המלך עליו השלום מה זה הלשון שגינה, ולפי הנ"ל אתי שפיר כי נבוכדנצר היה רשע והחריב בית המקדש והיה מבחין שהצדיקים יכולין להפוך מדת הדין לרחמים והיה מתירא שמא יהיה צדיק ויתפלל לבנות בית המקדש לכן אמר כמצבייא עביד בחיל שמיא ודיירי ארעא. כמצבייא עבד (דניאל ד, לב) רצה לומר ברצונו עבד בהעולמות ואין הצדיקים יכולים לבטל הגזירה כך היה מחשבת נבוכדנצר. וזה מאמר חכמינו ז"ל ביקש נבוכדנצר לומר שירות ותשבחות שגינה שירות של דוד, כלומר נבוכדנצר רצה לומר שירות שהוא להיפך משל דוד כי דוד אמר (תהלים קמה, יט) רצון יראיו יעשה השם יתברך מנהיג העולמות כרצון הצדיקים והרשע נבוכדנצר היה רצונו להיפך כנ"ל ונח הגם שהיה צדיק גדול ותמים היה קטן בעיניו מאוד ולא היה לו אמונה בעצמו שהוא צדיק מושל ויכול לבטל הגזירה אדרבה היה חשוב בעיניו כשאר הדור והיה חושב אם אני אהיה ניצול בתיבה ואני אין צדיק יותר משאר הדור המה גם כן ינצלו לכן לא היה מתפלל על הדור. וזה שפירש רש"י אף נח מקטני אמנה היה, רצה לומר נח היה קטן בעיניו באמונה שהוא צדיק תמים שיכול לבטל הגזירה שלא היה חשוב בעיני עצמו כלום. וזהו פירוש והנני משחיתם את הארץ, רצה לומר הנני אעשה כרצוני כי לא יש צדיק שמתפלל לבטל הגזירה לכן אני משחיתם את הארץ. ואחר כך אמר ואני הנני מקים את בריתי אתכם, רצה לומר אף על פי שאין הצדיק מתפלל לבטל הגזירה אף על פי כן הנני מקים את בריתי אתכם: